הסיבה? צוואה מעורפלת, חוסר הבנות ובעיקר,הרבה כאב ופצעים ישנים שצפו כשעלה נושא הירושה.
במקום להתאבל ולשמר את הזיכרון של האם, הם מצאו את עצמם מתכתבים דרך עורכי דין ומחכים לדיונים בבית המשפט. והאמת? זה לא חייב לקרות. אפשר, ואף רצוי, למנוע את זה מראש באמצעות הסכמים כגון צוואה או הסכמה בין יורשים.
להסדיר את הדברים לפני שיהיה מאוחר מדי
אני יודעת שזו לא שיחה פשוטה. אף אחד לא אוהב לחשוב מה יהיה לאחר לכתו, ובטח שלא להעלות נושאים רגישים מול הילדים או בני המשפחה. אבל הניסיון מלמד כי ככל שדוחים את ההחלטות, כך גוברים הסיכויים לעימותים וסכסוכים, ולעומס הרגשי שמתלווה אליהם. הסכם מוקדם הכתוב באופן ברור וחוקי הוא לא רק מסמך משפטי - הוא דרך להבטיח שהרצון שלכם יכובד, שהיחסים במשפחה ישמרו, ושאף אחד לא יצטרך "לנחש" מה באמת רציתם והתכוונתם להעניק להם ושיהיה שלהם.
אילו הסכמים אפשר ורצוי לעשות מראש?
כשאנחנו חושבים על ירושה, רבים מאיתנו מדמיינים רק מסמך אחד: צוואה. אולם בפועל, יש לא מעט כלים משפטיים שיכולים ואמורים להיכנס לתמונה עוד לפני שנדרש מישהו לפתוח את הצוואה. אלו לא מסמכים השמורים רק לבעלי נכסים רבים ולעשירים בלבד, אלא פתרונות פרקטיים שמאפשרים לכל אדם, בכל שלב בחייו ובכל מצב כלכלי להסדיר את ענייניו, ולהשאיר אחריו שקט נפשי ופתרונות במקום הרבה מאד סימני שאלה ושאלות מטרידות. הנה כמה מההסכמים המרכזיים שמומלץ לכם להכיר:
- צוואה עדכנית וברורה
צוואה במשך שנים נחשבת לכלי הבסיסי ביותר להסדרת העיזבון. אבל צוואה יש לכתוב נכון ולעדכן אותה כאשר יש שינויים, כמו למשל נישואין, גירושין, לידה של ילד, רכישת נכס. גם השפה שבה כתובה הצוואה צריכה להיות חד־משמעית, ברורה ולא משתמעת לשני פנים.
- הסכמים בין יורשים עתידיים
במקרים של עסקים משפחתיים, נכסים משותפים, או כאשר יש חשש שיחסים עלולים להתערער, ניתן לערוך הסכם חלוקת ירושה עתידית (בכפוף לתנאים בחוק) או הסכמות בתוך המשפחה, בליווי משפטי.
- ייפוי כוח מתמשך
לא מדובר בירושה, אלא בהסדרה שמאפשרת מאפשר לאדם לקבוע מראש מי יטפל בענייניו האישיים, הרפואיים והכלכליים כאשר לא יוכל לעשות זאת בעצמו. מדובר בכלי שמסייע לשמור על כבודו, רצונותיו, והמשפחה כולה, ומונע החלטות קשות מנשוא, ריבים בתוך המשפחה ואי נוחות רבה לכולם.
- הסכם חיים משותפים או הסכם ממון בפרק ב'
זוגות שנישאים מחדש או חיים יחד ללא נישואין, רצוי שיערכו הסכם שיגן הן על בן הזוג והן על הילדים מנישואין קודמים. זה מונע התנגשויות עתידיות ומבהיר את הכוונות בצורה מסודרת.
אבל הילדים שלי מסתדרים, למה שיריבו על רכוש?
אני שומעת את זה לא פעם. ואכן, רבים סומכים על כך שיהיה בסדר. אבל האמת היא שגם משפחות הכי מלוכדות עלולות להתפרק כשכסף, נכסים, רגשות סוערים, קנאות נסתרות, או תחושת חוסר שוויון נכנסים לתמונה. גם האחים הכי קרובים עלולים לחוות זעזועים רגשיים כאשר מסתבר שמה שהם חשבו הסתבר כלא נכון. הסכמים וכתיבה מסודרת של רצונות לא נובעים מחוסר אמון בילדים שלכם, אלא מתוך דאגה כנה לכך שהאהובים עליכם לא יישארו עם שאלות, משקעים או תחושות קיפוח קשות.
מתי הזמן הנכון לטפל בזה?
אחת השאלות שאני נשאלת שוב ושוב היא מתי זה הזמן הנכון להתחיל להסדיר את העניינים? והתשובה שלי פשוטה: כשהכול עדיין בסדר. דווקא כשהיחסים במשפחה תקינים, כשאתם במצב בריאותי טוב ובדעה צלולה, זה הרגע שבו הכי נכון לקבל החלטות מושכלות, בנחת, וללא לחץ.
זה לא אומר שצריך למהר, אבל כן חשוב להיות עם היד על הדופק, לזהות רגעים משמעותיים בחיים ולהגיב אליהם בתבונה.כשנכנסים לפרק ב' בחיים
- כשיש רכוש משותף או עסק משפחתי
- אחרי שינוי בריאותי או אבחנה רפואית
- כשיש נתק עם אחד הילדים
- כשאחד הילדים מתמודד עם קושי נפשי, זוגי או כלכלי
כל שינוי שכזה עלול להקצין מחלוקות עתידיות ואם לא מגיבים אליו בזמן, הסיכון לסכסוך ירושה רק עולה.
איך מעלים את הנושא מבלי לפגוע?
זו אולי אחת השאלות הרגישות ביותר. איך מתחילים לדבר על צוואה או הסכם ירושה בלי שהילדים יפגעו או ירגישו שאתם כבר מרגישים שהגיע הסוף. הדרך הטובה ביותר היא לדבר מתוך אכפתיות:
"אני רוצה שמה שיישאר אחריי יהיה זיכרון טוב ולא תחושת חוסר הוגנות", או: "אני רוצה לחלק הכל מראש כדי שלא תצטרכו להתמודד עם זה בעצמכם." כשמבינים שזה בא ממקום של דאגה, הרבה מההתנגדות יורדת.
ומה קורה כשלא עושים הסכמים?
כואב לי להגיד, אבל כמעט תמיד התוצאה היא סבל מיותר. אני מלווה משפחות שנתקעות שנים בדיונים, בגלל נוסח לא ברור או חוסר מסמך. המחיר הנפשי, הכלכלי והמשפחתי הוא תמיד גבוה:
ילדים שלא מדברים זה עם זה, בני זוג שמוצאים את עצמם במאבקים משפטיים מול ילדים חורגים, משפחות שלמות שמתפרקות בגלל שורה בצוואה שלא נוסחה נכון.
עקרון השוויון והחריגים שכדאי להכיר
רבים מאיתנו נוטים להניח שאם לא נכתוב צוואה, החוק כבר יחלק את הרכוש בצורה שוויונית בין היורשים. ואכן, חוק הירושה בישראל קובע חלוקה יחסית בין בן/בת הזוג לילדים, אך המציאות המשפחתית מורכבת הרבה יותר: מה עושים כשאחד הילדים טיפל בהורה במשך שנים וההורה מעוניין לתגמל אותו? מה קורה כאשר אחד הילדים קיבל סיוע כלכלי משמעותי במהלך חייו, ורוצים לאזן את הדברים מול שאר האחים? כאן בדיוק נכנסת החשיבות של תכנון נכון מראש, ואתם יכולים לתגמל את מי שזקוק לכך, ומי שהיה לצידכם עד הרגע האחרון.
ומה לגבי נכסים רגשיים?
הנטייה הטבעית שלנו היא לחשוב על ירושה במונחים של כסף, דירות או חשבונות בנק. אבל לא פעם, דווקא החפצים האישיים הם אלו שמעלים את הרגשות הכי עזים: השעון של סבא, אלבום תמונות משפחתיות, טבעת שעוברת במשפחה, אלה פריטים שלעיתים קרובות מעוררים מחלוקות קשות בין אחים או בני משפחה. לכן אני תמיד ממליצה: אל תזלזלו בנכסים הרגשיים. אם יש לכם חפץ שאתם רוצים שיעבור למישהו מסוים - ציינו זאת. אפשר בצוואה רשמית, ואפשר גם במסמך נלווה שיכתב מראש, יוסבר לילדים, ויבטיח שמה שחשוב לכם יישמר, גם ברמה הסמלית.
אלו הדברים הקטנים שמונעים את הפיצוצים הכי גדולים.
מילה אישית ממני, הלנה שמחי
אני, הלנה שמחי, עורכת דין לענייני ירושה וגירושין, עוסקת בתחום דיני הירושה כבר שנים. ראיתי מקרים שבהם הסכמים מוקדמים הצילו משפחות ומנגד, מקרים כואבים שהיו יכולים להימנע בקלות. המסקנה שלי ברורה: ככל שמתכוננים נכון, כך מקטינים את הסיכוי לפגיעה רגשית ומשפטית. צוואה, ייפוי כוח מתמשך, או הסכם מתאים, אלו לא מילים ריקות, אלו מתנות שאתם יכולים להעניק למשפחה שלכם, עוד בחיים. ואם אתם לא בטוחים מאיפה להתחיל אני כאן כדי לעזור, להקשיב, ולבנות איתכם את המסלול הנכון ביותר עבורכם.